החלטה בתיק ב"ש 091454/05

בפניי בקשה לעיון מחדש, על-פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

על-פי הבקשה, מבוקש היום מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שנמצא מפר החלטת שחרורו בתנאים במסגרת ב"ש 93513/04 (מחוזי-ת"א) מיום 1.12.2004.

על-פי החלטת השחרור, הורה בית-המשפט כי המשיב ישהה במעצר-בית בביתו של פאיז סלאמה בקלנסאווה, בהפקדה של 7,500 ש"ח, ערבות עצמית וצד ג' כל אחת על-סך 20,000 ש"ח וצו עיכוב יציאה מהארץ. כמו-כן מבוקש כי בית-המשפט יחלט סכום ההפקדה וכן את סכום הערבות אשר חתם הערב.

לעניין סכום הערבות אשר חתם הערב - אין מקום ליתן החלטה, בשל אי-התייצבות הערב אשר לא הוזמן לישיבה זו.

על-פי הבקשה, הורשע המשיב ביום 6.3.2005 על-ידי כב' השופט רוזן בכל המיוחס לו  בכתב-האישום. הכרעת-הדין צורפה לבקשה ומהווה חלק בלתי-נפרד ממנה.

המשיב נשלח לקבלת תסקיר, ומשהתקבל, ביום 17.4.2005, הושמעו טיעונים לעונש.

גזר-הדין אמור להינתן ביום 8.5.2005.

בא-כוח המבקשת, במהלך הטיעונים לעונש ומתוך קריאת תסקיר קצין-המבחן, למד כי המשיב הפר תנאי השחרור, ואינו נמצא אצל הערב פאיז סלאמה בקלנסאווה אלא מתגורר בבית הוריו. ביום 20.4.2005 הוברר אכן כי המשיב הפר תנאי השחרור ונמצא אצל הוריו. משנשאל על-ידי השוטרים מדוע אינו נמצא בביתו של הערב, השיב כי בא-כוחו, עו"ד ג'לג'ולי, מסר לו על שינוי בהחלטה ומתן היתר לשהייה בבית הוריו.

עו"ד ג'לג'ולי, לבקשת בא-כוח התביעה השיב, כי לא אישר למשיב לעזוב את בית הערב, לא אמר למשיב על איזשהו שינוי בהחלטה ולמעשה, לא ידע על ההפרה אלא בעקבות פניית התובע אליו.

בא-כוח המבקשת הדגיש בטיעוניו בפניי אתמול, כי מאז החלטת השחרור הורשע המשיב, וחזקת החפות אינה קיימת לו עוד. מועד מתן גזר-הדין סמוך, ולמעשה בעוד כ-4 ימים צפוי המשיב להיכנס לריצוי מאסר בפועל לתקופה ממושכת. בשל כך, קייים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין, וכן אין ליתן עוד אמון במשיב, אשר הפר לאורך תקופה ארוכה את החלטת השחרור.

בא-כוח המשיב טוען כי חזקת החפות עדיין עומדת למשיב, משום שיש לו הזכות להגיש ערעור בעניין ההרשעה או לחלופין בעניין העונש. אי-אפשר לקבוע מידת הענישה אשר תינתן ביום ראשון הקרוב. המשיב התייצב לכל הישיבות, אינו משתמט מהדין ואין חשש כזה.

מדובר בהפרה מינורית. ההפרה בוצעה משום שאימו של המשיב עברה אירוע-לב קשה ומשום שבין המשיב לבין הערב נוצר מתח, והאחד אינו סובל את רעהו.

ב- בש"פ 1079/05 אלכסיי גברילוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.2.2005 - טרם פורסם) נדונה סוגייה של מעצר נאשם שהיה משוחרר במהלך משפטו לאחר שניתנה הכרעת-דין מרשיעה בעניינו ובטרם ניתן גזר-דין.

אוזכר במסגרת החלטה זו בש"פ 5/95 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 95(1), 393 , בו צויין כי הרשעה לכשעצמה, גם כשהיא בעבירה חמורה, אינה מצדיקה מעצר, אלא מהווה שיקול, הנבדק בנסיבות ספציפיות של אותו עניין. משקל ההרשעה נגזר מהשינוי הנוצר במציאות המשפטית, שכן עד להרשעה הוחזק נאשם כחף מפשע, וחזקה זו אינה עומדת לו עוד לאחר קביעת בית-משפט כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. בשינוי זה, יש כדי להשפיע על שיקולי המעצר, שכן יש בו את היכולת ליצור סיכונים עובדתיים חדשים, כשהמהותי והמרכזי בהם הוא חשש להימלטות מן הדין.

כב' השופט רוזן קבע כי המשיב הוא זה שירה במתלונן באמצעות אקדח ופצע אותו, ויסודות העבירות המיוחסות למשיב הוכחו עד תום. לפיכך הורשע המשיב בעבירות לפי סעיפים 144(ב) רישא ו- 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

טענת בא-כוח המשיב לפיה עומדת לו חזקת החפות שכן יוגש ערעור לבית-המשפט העליון - דינה להידחות. קביעה זו של בית-המשפט המחוזי מלמדת על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב; על מסוגלותו לבצע מעשי אלימות קשים; הוסף לכך אימת העונש הצפוי למשיב על מעשיו; הפרת תנאי החלטת שחרורו, לאורך זמן; והטלת האחריות על בא-כוחו, אשר כביכול אישר שינוי התנאים. כל אלה יחדיו - מצדיקים מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וכן חילוט המזומנים שהופקדו.

לסיכום - אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטייים נגדו ב- ת.פ. 40294/04 (מחוזי-ת"א) וחילוט הסך של 7,500 ש"ח שהופקדו על-ידי המשיב ב- ב"ש 93513/04 (מחוזי-ת"א) .

ניתנה והודעה בפומבי, היום, כ"ו בניסן התשס"ה, 5 במאי 2005.